| -Abraham, when I die, bury me in the Land – -Sarah, why talk about such things? Nobody is dying; look, we just started raising Yitzchak… Soon we will find a bride for him, I told you about the message we received from the family, and you will have grandchildren to play with… -Still, Avraham… I know you like to travel, hop to Egypt, visit Hagar and Ishmael when you think I’m not paying attention. But I… I’m afraid I’ve come to… promise me… please… -Shara’leh, is it because of my trip tomorrow early in the morning with Yitzhak to Mount Moriah? We will “bow down and return (22:5)”… -Avraham… do you remember when Gd appeared to us in the tent and told you to hearken to my voice? so that’s it. And the fact tat you and Yitzchak have to get on with your father-son journey, that’s ok; on the contrary, maybe it would be good for him to go out a little… But as for my burial, I want you to take care of it, and that it will be here, in our Land. I heard that Efron the Hittite has a cave that might be suitable… -Efron the Hittite, okay, I am taking note of it, but that’s enough, let’s talk about something else… -And Abraham? -Yes my dear? If you must marry again, at least change her name, so that not everyone will know right away that it is… | אבר-ם, כשאני אמות, תקבור אותי בארץ – שרה, למה לדבר על דברים כאלה? אף אחד לא מת, תראי, רק התחלנו לגדל את יצחק… עוד מעט נמצא לו כלה, סיפרתי לך על ההודעה שקבלנו מהמשפחה, ולך יהיו נכדים לשחק איתם… ובכל זאת, אברהם… אני יודעת שאתה אוהב להסתובב, לקפוץ למצרים, לבקר את הגר וישמעאל כשאתה חושב שאני לא שמה לב. אבל אני… אני חוששת שהגעתי ל… תבטיח לי… בבקשה. שרהלה, זה בגלל הטיול שלי מחר השכם בבקר עם יצחק להר המוריה? אנחנו “נשתחווה ונשובה”… אברהם… אתה זוכר שאלוהים הופיע אצלנו באוהל ואמר לך לשמוע בקולי? אז זהו. וזה שאתה ויצחק צריכים לעשות את המסע אב ובן שלכם, אני כבר לא מתערבת, להיפך, אולי יהיה לו טוב לצאת קצת… אבל לקבורה שלי אני רוצה שתדאג, ושזה יהיה כאן, בארץ שלנו. שמעתי שלעפרון החיתי יש מערה שאולי תתאים… עפרון החיתי, בסדר, רשמתי, די, בואי נדבר על משהו אחר… ואברהם? כן יקירתי? אם תהיה חייב להתחתן שוב, לפחות תשנה את שמה, שלא כולם ידעו מייד שזאת… |
| And Abraham, perhaps nodded, perhaps fell asleep, no longer really answering, hugging her close to him as usual, while she remains with her long thoughts, and he’s taking a quick nap before he’ll get up at dawn, heading out with Isaac on his way… A minute before we bidding her farewell, and inviting her young, graceful and dynamic daughter-in-law to the center of the stage, I want one more moment with Sara, our foremother. If we play a little on the verse from next week’s reading: “and these are the generations of Yitzchak the son of Abraham, Abraham beget Yitzchak” (Genesis 25:19), then “these are the generation of Yitzchak son of Sarah, Sarah beget Yitzchak”. And why state the obvious? Maybe because he is not so obvious… | ואברהם אולי המהם, אוליכבר נרדם כבר לא ממש עונה, מחבק אותה אליו כהרגלם, היא נשארת עם המחשבות הארוכות שלה, הוא מנסה לתפוס תנומה לפני שיקום עם שחר ויצא עם יצחק לדרך שלו… דקה לפני שנפרדים ממנה, ומזמינים למרכז הבמה את כלתה הצעירה, החיננית והדינמית, אני רוצה עוד רגע עם שרה אמנו. אם לשחק קצת על הפסוק מהשבוע הבא “וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק” (בראשית כה:יט), הרי ש”אלה תולדות יצחק בן שרה, שרה הולידה את יצחק”. וכי למה להגיד את המובן מאליו? אולי כי הוא לא כל כך מובן מאליו… |
| Sarah, about whom Rashi says that she was greater than Abraham in prophecy; the mother of Yitzchak, with whom Gd speaks only one and a half times and only about the promise of continuity and the Land. Why doesn’t Gd talk to him more? Why didn’t He tell him, for example, what would happen to Rebecca’s pregnancy? Why didn’t He tell him how to raise Esau and Jacob? Perhaps because all of this was secondary to Isaac’s mission, and perhaps because Isaac did anyway what Gd wanted, what his parents wanted, that is – what his mother intended for him. | שרה, עליה רש”י אומר שאברהם היה טפל לה בנביאות, אמו של יצחק, שהקב”ה מדבר איתו רק פעם וחצי ורק על הבטחת ההמשכיות והארץ. למה לא דבר איתו יותר? למה לא אמר לו, למשל, מה יהיה עם ההריון של רבקה? למה לא אמר לו איך לגדל את עשו ויעקב? אולי מפני שכל זה היה משני למשימתו של יצחק, ואולי מפני שיצחק עשה ממילא מה שהקב”ה רצה, מה שהועידו לו הוריו, כלומר – אימו. |
| Let’s go back a little: When Gd told Abraham that he would have another son and from Sarah, Abraham was shocked: “Abraham fell on his face and laughed, as he said… “O that Ishmael might live by Your favor!” (Genesis 17:17-18). Another son? What for? I already have all, with Yishma’el by my side!! He will learn about Kindness and he will take the teaching of the one Gd to the whole world!! The Almighty understands that Abraham does not fully grasp the magnitude of the matter and that he needs to insist, which is interesting in many ways. After all, the Almighty can do whatever He wants, but He still chooses to explain again and a little slower: God said, “Nevertheless, Sarah your wife shall bear you a son, and you shall name him Yitzchak (lit. he will laugh) and I will maintain My covenant with him as an everlasting covenant for his offspring to come”. (17:19). | נחזור קצת אחורה: כשהקב”ה אומר לאברהם שיהיה לו עוד בן ועוד משרה, אברהם נרעש. “וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר… ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ”! (בראשית יז:יז-יח). עוד בן? בשביל מה? כבר יש לי כל, עם ישמעאל לצידי!! הוא ילמד את מידת החסד והוא יקח את בשורת האל האחד לכל העולם כולו!! הקב”ה מבין שאברהם לא לגמרי תופס את גודל הענין ושהוא צריך להתעקש, וזה מעניין מהרבה בחינות. הרי הקב”ה יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל הוא עדיין בוחר להסביר שוב וקצת יותר לאט: “וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו” (יז:יט). |
| What covenant? After all, Gd also blessed Ishmael and made him to a great nation, but “The” covenant that Gd means now is the covenant with the Land: “I assign the Land you sojourn in to you and your offspring to come, all the land of Canaan, as an everlasting holding. I will be their God… As for you, you and your offspring to come throughout the ages shall keep My covenant” (17:8-9). | איזה ברית? הרי גם את ישמעאל ברך הקב”ה ונתן אותו לגוי גדול, אבל “ה”ברית אליה הקב”ה מתכוון עכשיו היא הברית עם הארץ: “וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים… וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם” (יז:ח-ט). |
| Sara gets acquainted with Yitzhak’s presence in a different way. She also receives the news, but she feels the child’s presence, the continuity, inside her, tickling, making her laugh “within her” (18:12). What is so funny and what is “laughter” anyway? Rabbi Hirsch reminds us that we laugh, not from joy, but from an encounter with something absurd or ridiculous. There is no greater absurdity than this couple, “the centenarians”, after she “ceased to have the ways of women” (i.e. her period – 18:11), and now they are raising their own baby. Gd chooses to begin the Jewish people with an absurdity as a way to teach us about the “divine character” of this people. Things will not happen according to what is expected in a “normal” way. They will happen according to the Divine. And it will be “funny”. | שרה מתוודאת לנוכחותו של יצחק בצורה אחרת. גם היא מקבלת בשורה, אבל היא מרגישה את נוכחות הילד, ההמשכיות, בתוכה, מתדגדגת, גורמת לה לצחוק “בקרבה” (יח:יב). מה כל כך מצחיק ומה זה בכלל “צחוק”? הרש”ר הירש מזכיר לנו שאנחנו צוחקים, לא משמחה, אלא ממפגש עם משהו אבסורדי או מגוחך. אין אבסורד גדול יותר מאשר הזוג הזה, “בני מאה”, אחרי שלה כבר “חדל להיות אורח כנשים” (יח:יא), ועכשיו מגדלים תינוק משלהם. הקב”ה בוחר להתחיל את העם היהודי באבסורד כדרך ללמד אותנו על ה”אופי האלוהי” של העם הזה. דברים לא יקרו לפי מה שמצופה בצורה “נורמלית”. הם יקרו לפי האלוהי. וזה יהיה “מצחיק”. |
| By the way, this is also what bothers Sarah when she sees “the son of Hagar the Egyptian whom she bore Abraham laughing” (21:9). Rashi suggests that she saw Ishmael busy with idolatrous objects, but Sarah’s statement can be understood based on the simple meaning of the word in Hebrew: Sarah sees Ishmael laughing, “metzachek“, that is, pretending to be… Yitzchak! And for that, Sarah is not ready. Each child will be given blessings and presents, but this special laugh – is only Isaac’s. | אגב, זה גם מה שמטריד את שרה כשהיא רואה “אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק” (כא:ט). רש”י מציע שהיא ראתה את ישמעאל עסוק בעבודה זרה, אך אפשר להבין את אמירתה של שרה על פי הפשט הגמור של העברית כאן: שרה רואה את ישמעאל “מצחק”, כלומר, עושה את עצמו ל… יצחק! ולכך שרה לא מוכנה. כל ילד יבורך בברכות ומתנות רבות, אך הצחוק המיוחד הזה, הוא רק של יצחק. |
| And our Torah portion also has a somewhat “funny” or absurd name: we call it “Sarah’s life” while we are dealing with her death. Or are we dealing with the “lives of Sarah” (23:1)? What does the word “shnei” mean here? It’s possible that this is an abbreviation of the word for years (shanim), but it is also possible that the verse implies that Sarah had two lives (shnayim =2): one in this life, and one after her death. Perhaps in her death, more than even before, she connected Abraham to the land, and established Yitzchak’s mission: “dwell in this land” (26:3) | וגם לפרשה שלנו יש שם קצת “מצחיק” או אבסורדי: אנחנו קוראים לה”חיי שרה” בעוד אנחנו עוסקים במותה. או שמא אנחנו עוסקים ב”שני ימי שרה” (כג:א)? מה פירוש “שני” כאן? יתכן שזה קיצור של המילה שנים, אך יתכן גם שהפסוק מרמז לכך שלשרה היו שני חיים: אחד בחייה, ואחד לאחריהם, במותה. אולי במותה דוקא, יותר מכל, חברה את אברהם לארץ, ובססה את משימתו של יצחק: “גור בארץ הזו” (כו:ג) |
| And we can ask, why didn’t she make Abraham buy a field, an orchard or a vineyard? Maybe a beautiful house with a sea view? But all of those will mean that it’s a place where one lives as long as there’s parnasa (livelihood); when it’s beautiful, when it’s comfortable. A grave is a place that connects this world and the next, matter and eternity. For the Sages, kever, grave is a word for womb. At first reading, it sounds terrible, but perhaps they also meant that this is the place where the end and the beginning meet. And furthermore: whoever is in a “kever”, the deceased or the baby, is not there by virtue of any act. And this is also an important aspect in our relationships with the Land: on the one hand, we must act for it, and if we don’t do it right, we might lose it. And on the other hand, our relationship with it is above and beyond all time. This is exactly Sarah’s message, and as we will see, Yitzchak is the one who carries it on. | ונוכל לשאול, למה לא גרמה לאברהם לקנות שדה, פרדס או כרם? אולי בית יפה עם נוף לים? אבל כל אלה יגידו שזה מקום שחיים בו כשיש פרנסה, כשיפה, כשנוח. קבר הוא מקום המחבר בין העולם הזה לעולם הבא, בין החומר לנצח. אצל חז”ל, קבר היא מילה עבור רחם. בקריאה ראשונה, זה נשמע נורא, אבל אולי כוונתם גם שכך שזהו מקום שבו הסוף וההתחלה נפגשים. זאת ועוד: מי שנמצא בקבר, הנפטר או התינוק, לא נמצא שם מכח מעשה כלשהו. וזה פן חשוב בקשר שלנו גם עם הארץ: מצד אחד, עלינו לעשות, ואם לא נעשה נכון, נאבד מעליה. ומצד שני, הקשר שלנו איתה הוא מעל ומעבר לכל זמן. זה המסר של שרה דוקא, וכפי שעוד נראה, יצחק הוא הנושא אותו הלאה. |
שבת שלום – Shabbat Shalom
Torah & more... תורה ועוד 