פרשת ויחי – על קו התפר
| Why does the book of Genesis end here? Why is there a division into books at all? Why don’t we have a “Torah”, one book from the beginning till “before the eyes of all Israel” at the end of Dueteronomy ? One of the things that the book of Genesis deals with, and which at its end comes to rest, and maybe even to some kind of solution, is the relationships of siblings in the family. Already in the Midrash it is written: “You find, all the brothers hate each other. Cain hates Abel, Ishmael hates Isaac, Esau hates Jacob, and even tribes hate Joseph” (Tanhuma on Parashat Shemot, 27:81). We see that this hatred is so severe that it even leads to murder in the case of Cain and Abel, and a desire, a thought, and plan for this, in the case of Jacob and Esau, Joseph and his brothers. | מדוע מסתיים ספר בראשית דוקא כאן? למה בכלל יש חלוקה לספרים? למה שלא תהיה לנו “תורה”, מבראשית ועד “לעיני כל ישראל”? אחד הדברים שספר בראשית עוסק בהם, ושמגיע עם סופו לרגיעה ואולי אפילו לפתרון כלשהו, הוא קשרי האחים במשפחה. כבר במדרש כתוב: “אתה מוצא, כל האחים שונאים זה לזה. קין שונא להבל, ישמעאל שונא ליצחק, עשו שונא ליעקב, ואפילו שבטים שונאים ליוסף” (תנחומא על פרשת שמות, כז:פא). אנחנו רואים שהשנאה הזו כל כך קשה שהיא מובילה אפילו לרצח במקרה של קין והבל, ורצון, מחשבה, תכנית לשם כך במקרה של יעקב ועשו, יוסף ואחיו. | |
| “And Esau said in his heart, the days of my father’s mourning will draw near, and I will kill Jacob my brother: (Genesis 27:41). Esau wants to kill Jacob and calls him “my brother”… is this a contradiction or perhaps, he wants to kill him precisely because he is his brother? It turns out that they are fighting over the “birthright”. What is the firstborn’s “birthright”? When the first child is born, he is not a “firstborn”; he is A Boy (or A Girl). He is everything; his/ her parents’ all is aimed at the one child. And then, something terrible happens: the firstborn turns from being the center of the world a “brother of”… to “another”, to the one responsible for”… There is no doubt that, naturally, this raises objections. How can we solve it? Among all the challenges of Jacob’s family, this is definitely a major one. | “וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (בראשית כז מא). עשו רוצה להרוג את יעקב וקורא לו אחי… האם יש כאן קונפליקט, או שמא, דוקא מפני שהוא אחיו, הוא רוצה להרוג אותו? מסתבר שהם רבים על ה”בכורה”. מה זה “בכור”? כשהילד הראשון נולד, הוא לא “בכור”, הוא בן (או בת). הוא הכל, ובד”כ, כל ישותם ועתידם של הוריו מכוונים אליו ורק אליו, ואז קורה משהו נורא: הבכור הופך ממרכז העולם ל”אח של”… ל”אח-ר”, ל”אח-ראי על”…. אין ספק שבאופן טבעי, זה מעורר התנגדות. איך נוכל לפתור את זה? בין כל האתגרים של משפחת יעקב, זהו בהחלט אחד מרכזי. | |
| Therefore, perhaps it is no wonder that the family is preoccupied with the issue of childbirth, and that Jacob has not one firstborn, but actually four firstborns: Reuben – the firstborn of his father Jacob, and his mother Leah, Dan – the firstborn of Bilha, Rachel’s maidservant, Gad – the firstborn of Zilpa, Leah’s maidservant, and Yosef – Rachel’s eldest son. With Yosef, we meet another firstborn: a firstborn who cares for and loves his brother, his biggest competitor, who can – perhaps – take his place, Benjamin, but who, as we saw last week, calls all ten of his sons by names that remind him of his older brother who is gone, perhaps in order to plant within everyone’s heart the knowledge that he’s still here. | לכן אולי לא פלא שהמשפחה עסוקה בנושא הילודה, ושליעקב יש, לא בכור אחד, אלא בעצם ארבעה בכורים: ראובן – הבכור מאביו יעקב, ומאמו לאה, דן – הבכור של בלהה, שפחת רחל, גד – הבכור של זלפה, שפחת לאה, ויוסף – הבכור של רחל. עם יוסף, אנחנו פוגשים בכור אחר: בכור שדואג ואוהב את אח שלו, המתחרה הכי גדול שלו, שיכול – אולי – לקחת את מקומו, בנימין, וזה, כמו שראינו בשבוע שעבר, קורא לכל עשרת בניו בשמות שמזכירים לו את אחיו הגדול שאיננו, אולי כדי לטעת בלב כולם את הידיעה שהוא עדיין כאן. | |
| And perhaps, this is also, at least one of the explanations, for the connection to the beginning of The Book of Exodus, which we’ll start next week. There we will meet another family, a family in which, according to the midrash, the older sister demands that the parents to get back together and have more children; a family in which the older brother, who according to the sages was the leader of the people until now when they were in Egypt, is over joyed when he hears that his younger brother is returning to lead the People in his stead. | ואולי, זהו גם אחד ההסברים לפחות לחיבור לתחילת ספר שמות, אותו נתחיל בשבוע הבא. שם נפגוש משפחה אחרת, משפחה שבה, ע”פ המדרש, האחות הגדולה מבקשת מההורים שיחזרו לחיות ביחד ולהביא עוד ילדים, משפחה שבה האח הבכור, שלפי חז”ל היה מנהיג העם עד כה, כשהיו במצרים, שמח כשהוא שומע שאחיו הקטן חוזר להנהיג את העם במקומו. | |
| It’s the first time that a first-born happily gives something up for his younger brother, offering a repair to the “first born challenges” we’ve seen thus far. Indeed, Aaron and his sons get to be a kind of substitute for the firstborn – in the priesthood, and to bless the whole people, with love. As Rav Uri Sherki says, only on such a heart filled with joy, we can place the priestly garments, and the Urim & Tumin, the priestly, magical breastplate. | זו הפעם הראשונה שבה אח בכור מוותר בשמחה לאחיו הצעיר, ומציע תיקון לאתגרי הבכורות שראינו עד כה. ואכן, אהרון ובניו זוכים להיות מעין תחליף לבכורות – בכהונה ולברך את כל העם, באהבה. כפי שאומר הרב אורי שרקי, רק על לב כזה ששמח, יש מקום לחושן, ורק על לב כזה יכולים לשכון האורים והתומים. | |
| It took time for the Children of Israel to organize and build the foundations of this puzzle. It was not simple or immediate, and there was no lack of pain as we heard Jacob last week when he said, “few and hard have been the years of my life” (Genesis 47:9). This is true for our days too. I often feel like we’re working on a big puzzle, while the picture on the box is at best unclear, and mostly absent. This may be true personally as well as nationally. Yet, the Torah repeatedly reminds us that just because things don’t work one way, it doesn’t mean they don’t work at all; that we can try again. And again. And that there is hope, especially if we do it with love . | לקח זמן לבני ישראל לארגן ולבנות את יסודות הפאזל הזה. זה לא היה פשוט או מיידי, ולא חסרו כאבים בדרך כפי ששמענו את יעקב בשבוע שעבר כשאמר, “מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י”… (בראשית מז:ט). וזה נכון גם עבורנו. לעיתים קרובות אני מרגישה שאנחנו עובדים על פאזל גדול, בשעה שהתמונה על הקופסא מטושטשת במקרה הטוב ובחלקים רבים חסרה. ועדיין, התורה מזכירה לנו שוב ושוב, שרק בגלל שמשהו לא עובד בדרך אחת, זה לא אומר שהוא לא עובד בכלל. שאנחנו יכולים לנסות שוב. ושוב. וש”לא אבדה תקוותנו”, במיוחד אם נלמד לעשות את זה באהבה. |
שבת שלום – Shabbat Shalom
Torah & more... תורה ועוד 