שבת במצרים??
| Once upon a time, when we were young (I mean, the kids), there was no internet with movies, and we didn’t have an antenna to catch exciting channels, just a small television “box”, with a big “belly” and a gaping mouth in the front for video tapes. One of the movies we saw again. And again And yet again, there was “Prince of Egypt”, the animated film by DreamWorks, released in 1999, in the preparation of which quite a few different consultants and experts participated, including in areas of midrash and psychology. The film deals brilliantly with the double identity of Moses: an “Egyptian man”, as will be described by the daughters of Jethro (Exodus 2:19), who was sent to save God’s people from the hand of Pharaoh, the man he thought, at least until a moment ago, to be his father (Exodus 3:10). | כשהיינו צעירים (אני מתכוונת, הילדים), לא היה אינטרנט עם סרטים, ולא היתה לנו אנטנה, רק “קופסת” טלויזיה קטנה, עם בטן גדולה ופה בקדימה לקלטות וידאו. אחד הסרטים שראינו שוב. ושוב. ושוב, היה נסיך מצרים, סרט האנימציה של חברת דרים-וורקס שיצא בשנת 1999, ושבהכנתו השתתפו לא מעט יועצים ומומחים שונים כולל במדרש ופסיכולוגיה. הסרט מתמודד בצורה מבריקה עם הזהות הכפולה של משה: “איש מצרי”, כפי שיתואר ע”י בנותיו של יתרו (שמות ב,י”ט), שנשלח להציל את עמו של האלוהים מיד פרעה, האיש אותו חשב, לפחות עד לפני רגע, לאביו (שמות ג,10). |
| How did Moshe know that he was a Hebrew at all? The film chooses to give Miriam, the older sister, responsible for his birth and saving him as a baby, the job of telling him, as the one who “brings” him back to life even now. At first she tries to tell him and he resists, then she goes on to hum him a tune that was his childhood lullaby, a tune that penetrates deep into what’s been hidden within him, and inspires him to make the journey back to himself, by himself, so that it will be his. | איך נודע למשה שהוא בכלל עברי? הסרט בוחר לתת למרים, האחות הגדולה האחראית ללידתו והצלתו כתינוק, את תפקיד המספרת, כמי ש”מחזירה” אותו לחיים גם כעת. התחילה היא מנסה לספר לו והוא מתנגד, ואז היא עוברת לזמזם לו מנגינה שהיתה שיר הערש של ילדותו, מנגינה שחודרת עמוק אל הנסתר בהוויתו אפילו ממנו, ומעוררת אותו לעשות את המסע בחזרה לעצמו, בעצמו, כדי שיהיה שלו. |
| The sages saw an echo of Moshe’s difficult internal deliberation in the verse: “In those days, and Moses grew and he went out to his brethren, and he saw their sufferings; and there he saw an Egyptian man beating up a Hebrew man of his brothers” (Exodus 2:11). Who are his “brothers” at the beginning of the verse? The Ramban says, the Hebrew, while the Ibn-Ezra says, of course, the Egyptians. It’s possible that both are right, and in fact, what Moshe went to find out exactly here is, who are his brothers? The Egyptians who suffer in their role as task masters under the rule of Pharaoh, or the Israelites who suffer from slavery? Only at the end of the verse does he confirm to us, “A Hebrew, of his brothers”, and decides to identify with this beaten man and with the enslaved nation in general. | חז”ל ראו הד להתלבטות הפנימית הקשה של משה בפסוק: וַיְהִ֣י בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו (שמות ב:יא). מי הם “אחיו” בתחילת הפסוק? הרמבן אומר, אלו היהודים, ואילו האבן-עזרא אומר, כמובן, אלו המצרים. יתכן ששניהם צודקים, ובעצם, מה שהלך משה לברר בדיוק כאן הוא, מי הם אחיו? המצרים הסובלים בתפקידם כנוגשים תחת שלטונו של פרעה, או בני ישראל הסובלים מעבודת הפרך? רק בסוף הפסוק הוא מאשר לנו, “עברי, מאחיו”, ומחליט להזדהות עם העברי המוכה הזה ועם האומה המשועבדת בכלל. |
| The midrash tells us another story about the words “and saw their suffering”: What is the suffering that Moses saw? That they have no rest, at all, never -ever. He understood that this is the real suffering: not only the very hard physical work, but that their whole being is given over to someone else. He went and said to Pharaoh: ‘One who has a slave, if this slave does not rest at least one day a week, then he is dead! And these are your slaves! if you don’t give them one day a week rest, they might die’! Pharaoh said to Moses: ‘Go and do to them as you say’. (What did he do?) Moshe went and instituted the Sabbath day for them to rest (Shmot Rabba 1:28). | המדרש מספר לנו סיפור נוסף על המילים “וירא בסבלותם”: מהו הסבל שמשה ראה? זה שאין להם מנוחה, בכלל, אף פעם, תמיד. הוא הבין שזהו הסבל האמיתי: לא רק העבודה הפיזית הקשה מאד, אלא זה שכל הוויתם נתונה למישהו אחר. הוא הלך ואמר לפרעה: ‘מי שיש לו עבד, אם העבד הזה לא נח לפחות יום אחד בשבוע, הרי הוא מת! ואלו הם עבדיך, אם לא תתן להם יום אחד בשבוע, הם עלולים למות’! אמר פרעה למשה: לך ועשה להן כמו שתאמר. (מה עשה?) הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח (שמות רבה א, כח). |
| And in the Midrash (Beresheet Rabati) the story is further expanded: The midrash asks, where do we learn that the Sabbath preceded the Exodus by twenty years? It is said here, “And Moses grew up and went out to his brothers and saw their suffering” (ibid). What did Moses see? He saw that they don’t have Shabbat and they need some space for their souls. What did he do? He went to Pharaoh and said to him: ‘I see that all the great and enormous things you are doing are going to be undone.’ The king was alarmed and said to him: How is that? Moshe answered him: Because the slaves work all the time, continuously, without breaks, without rest. And not only that, but the young and the old do the same work and without a moment to breathe (and there is another midrash that says that slavery was not only that the tasks did not match the age and pace of the workers, but also that men were given “women’s jobs”, and women – “men’s jobs”. And what is this exactly “women’s work” and “men’s work”? That women can – for example and by way of generalization – do several things at once, while the men prefer to concentrate on one thing; or that the women prefer to work in a company and the men independently, while Pharaoh confused their natural skills and sent each one to do that which does not suit him, which was an increased form of torture), and from all this, they may die, and then you, Pharaoh, will not have any slaves at all! Pharaoh replied to Moses: I have already appointed you to be responsible for all this. Go and do what you think is right. | ובמדרש בראשית רבתי פרשת בראשית הסיפור מורחב עוד: שואל המדרש, מאיפה אנחנו לומדים שהשבת קדמה ליציאת מצרים בכעשרים שנה? שנאמר כאן, “ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם”(שמות ב, יא). מה ראה משה? ? ראה שאין להם שבת ויש להם צורך בקצת נופש לנפש. מה עשה? הלך לפרעה ואמר לו: ‘אני רואה שכל הדברים הגדולים והעצומים שאתה עושה, עתידים להיבטל’. נבהל המלך ואמר לו: איך זה? ענה לו משה: לפי שהעבדים עובדים כל הזמן, כל הזמן, בלי הפסקות, בלי מנוחה. ולא רק זה, אלא שהצעיר והמבוגר עושים אותה עבודה ובלי רגע לנשימה (ויש מדרש אחר שאומר שעבודת הפרך לא היתה רק שהמטלות לא התאימו לגילאי וקצב העובדים, אלא גם שהגברים קבלו “עבודות של נשים”, והנשים, “עבודות של גברים”. ומה זה בדיוק עבודת של נשים ועבודות של גברים? שנשים יכולות – למשל ועל דרך ההכללה, לעשות כמה וכמה דברים בבת אחת, ואילו הגברים מעדיפים להתרכז בדבר אחד. או שהנשים מעדיפות לעבוד בחברה והגברים באופן עצמאי, ואילו פרעה בלבל את הכישורים הטבעיים שלהם ושלח כל אחד לעשות מה שלא מתאים לו, שגם זה היה סוג של עינוי), ומכל זה הם עלולים למות, ואז לא יהיו לך, פרעה, עבדים כלל! ענה לו פרעה למשה: אני כבר מיניתי אותך להיות אחראי על כל זה. לך ותעשה מה שנראה לך לנכון. |
| Moses went to the Israelites. He sat and calculated time from the six days of Genesis, from the Creation of the world, when Sabbath day should be, because the slaves could not keep an orderly calendar and therefore lost count completely (something that would later be echoed in the first mitzvah for the Israelites as a People, to create a calendar and take responsibility for time). Then he went to the task-masters and told them: ‘The king commanded that they work for six days and rest on the seventh day’, and since this was the decision of “the” king, so it was. | הלך משה לבני ישראל. ישב וחישב מששת ימי בראשית, מזמן בריאת העולם, מתי צריך להיות יום שבת, כי הרי העבדים לא יכלו לשמור על לוח שנה מסודר ולכן איבדו את הספירה לגמרי (דבר שיהדהד אחכ במצווה הראשונה לבני ישראל כעם, ליצור לוח שנה ולקחת אחריות לזמן). ואז הלך לנוגשים ואמר להם: ‘המלך ציווה שהם יעבדו במשך ששה ימים וינוחו ביום השביעי’, ומכיון שזו היתה החלטת “ה”מלך, כך היה. |
| And we even have evidence that the Sabbath was already given in Egypt, because in the Torah portion of Vayishlach, we find a verse that says, “behold, Hashem gave you (already) the Shabbat” (Exodus 29:19), the sages noticing the verb “give” in the past tense, and not “gives” In the present, because it already happened while they were in Egypt. | ויש לנו אפילו עדות לכך שכבר במצרים ניתנה השבת, כי בפרשת “וישלח” נמצא פסוק שאומר “רְא֗וּ כִּֽי־ה’ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒” (שמות כט יט), וחז”ל שמו לב לפועל “נתן” בזמן עבר, ולא “נותן” בהווה, כי זה כבר קרה בזמן שהיו במצרים. |
| The Bnei Yissachar (Rabbi Zvi Elimelech Shapira of Dinov, 18th century, one of the students of the ‘Seer’ from Lublin) says, according to these Midrashim, that this is the reason why we say in the prayer on Shabbat, “Moshe will be happy with the gift of his share”, because Moses asked Pharaoh to give them one day to rest and through this, arranged for them to return and keep and remember the Sabbath, and when they left Egypt and received the Sabbath “officially”, Moshe rejoiced greatly. | הבני יששכר (רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מאה 18, מתלמידי ה’חוזה’ מלובלין) אומר לפי המדרשים האלה, שזו הסיבה שאומרים בתפילה ביום שבת, “ישמח משה במתנת חלקו”, מפני שמשה בקש מפרעה שיתן להם יום אחד למנוחה ודרך זה, סדר להם לחזור ולשמור ולזכור את יום השבת, וכשיצאו ממצרים וקבלו את השבת “רשמית”, שמח משה שמחה גדולה. |
| And we can also mention here that in the Kiddush of Sabbath day, we say that the Sabbath is “a reminder of the exodus from Egypt”, perhaps to remind us, the Sabbath we already received in Egypt thanks to a caring leader who convinced another, less caring leader, that, in fact, it was worthwhile for the latter to do so. And a reminder, not to give up and do and fix, in the small and possible things. And perhaps also to shed a light and let us know that already in the dark and terrible slavery, we received a hint for better days, and that the redemption came “little by little”, like sunrise. | ואפשר להזכיר כאן גם, שבקידוש של יום השבת, אנחנו אומרים שהשבת היא “זכר ליציאת מצרים”, אולי כדי להזכיר לנו, את השבת שקבלנו כבר במצרים בזכות מנהיג אכפתי ששכנע מנהיג אחר, פחות אכפתי, שבעצם, זה כדאי לו. ותזכורת, לא לוותר ולעשות ולתקן, בדברים הקטנים והאפשריים. ואולי גם כדי להאיר לנו, כשכבר בתוך העבדות החשוכה והנוראה קבלנו רמז לעתיד הטוב שיבוא, ושהגאולה באה “קמעה קמעה”, כמו הזריחה. |
Shabbat Shalom – שבת שלום
From the movie, “Prince of Egypt”
Torah & more... תורה ועוד 
THANK YOU MICHAL. NICE TO RECONNECT WITH YOU.
NESKA
נסקה