הכל זהב… תורה ותיירות לפרשת כי תישא
| Among the Torah portions that deal with the instructions for building the Tabernacle and those that describe the building of the Tabernacle itself, we find the Torah portion of Ki-Tisa, loaded with details and instructions, and in their heart, the “Sin of Golden Calf”. According to what’s told in Exodus 32, the Children of Israel arrived at Mt. Sinai about 50 days after they left Egypt. During the event at Mt. Sinai, they received the Ten Commandments, and afterwards, Moses went up to the mountain again for another 40 days to receive the Torah. | בין הפרשות העוסקות בהוראות לבניית המשכן לבניית המשכן עצמו, אנו מוצאים את פרשת כי תישא העמוסה בפרטים והוראות, ובליבם, סיפור “חטא עגל הזהב”. לפי המסופר בספר שמות ל”ב, בני ישראל הגיעו להר סיני, כ-50 יום לאחר צאתם ממצרים. במעמד הר סיני קבלו את עשרת הדברות ולאחר מכן עלה משה להר לעוד 40 יום כדי לקבל מה’ את התורה. | |
| According to Rashi, the Children of Israel made a mistake in calculating the days: they counted forty days from Moses’ promise to return from the mountain, including the day of his ascension, while Moses meant a full forty days, excluding the day he ascended the mountain. According to the Midrash, the Israelites thought that Moses died, since Satan showed them Moses lying on a cloud, looking dead. They turned to Aaron and asked him, “Come, make us a god who shall go before us, for that fellow Moses—the man who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.” (Exodus 32:1). Aaron who had a totally different leadership style, understood that her can’t tell them ‘no’’ btu also didn’t want to tell them yes. Therefore, he asked that they bring the golden earrings from the ears of the women and children, and Rashi explains that he did this to delay the construction until maybe Moses finally returns. But the people, in their urgency to build another god for themselves, gave their own golden jewelry, and somehow, between melting and engraving it, Aaron made the image of the calf. Once again, Aaron tried to postpone them, calling, “a holiday to Hashem tomorrow” (32:5) but the next day the people “rose up early” to celebrate around the calf. | לפי רש”י, בני ישראל טעו בחשבון הימים: הם ספרו ארבעים יום מהבטחתו של משה לשוב מן ההר כולל יום עלייתו, בשעה שמשה התכוון לארבעים יום שלמים, מלבד היום שבו עלה להר. לפי המדרש, בני ישראל, חשבו שמשה מת,מפני השטן הראה להם את דמותו של משה בענן כשהוא שוכב כמת. הם פנו לאהרון ובקשו ממנו ” ק֣וּם עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ” (שמות לב:א). אהרון, בסגנון מנהיגות שונה מאד מזה של משה, הבין שלא יוכל להגיד להם לא, אבל גם לא רצה להגיד להם כן, לכן בקש שיביאו את נזמי הזהב שבאזני הנשים והילדים, ורש”י מסביר שהוא עשה זאת כדי לעכב את הבניה עד שאולי משה סופסוף יחזור. אבל האנשים, בדחיפותם לבנות לעצמם אלוהים אחר, נתנו את נזמי הזהב שלהם עצמם, ואיכשהו, בין התכה באש וחריטה, יצר אהרון את דמות העגל. אהרון שוב ניסה לדחות אותם וקרא, “חג לה’ מחר” (לב:ה) אך למחרת העם “השכים” קום לחגוג סביב העגל. | |
| In the meantime, Gd told Moses what ‘his’ (Moshe’s) people did, like parents who argue about their child’s mischief: it’s your son, no, your son… The Children of Israel transgressed, said Gd to Moses, let’s get rid of them and I will start a new nation again with you. Moses begs and prays to Gd to have mercy on them, but there is no doubt that there is a difference between hearing something and seeing it with one’s own eyes. When Moshe came down, and saw the people celebrating around the calf, he (purposefully) broke the tablets. | בנתיים, סיפר אלוהים למשה את קורות העם ‘שלו’ (של משה), כמו הורים שרבים על מעשה קונדסות של הילד שלהם: הבן שלך, לא, הבן שלך… בני ישראל חטאו, אמר למשה, בוא נפטר מהם ואני אקים עם חדש איתך. משה מתחנן ומתפלל בפני אלוהים ירחם עליהם, אך אין ספק שיש הבדל בין לשמוע משהו ובין לראות אותו בעיניים. כשמשה הגיע למטה, וראה את העם חוגג סביב העגל, הוא שיבר את הלוחות. | |
| Afterwards, Moses burned the calf and ground it, scattering its ashes on the surface of the water and letting the Israelites involved drink that water. In addition, he gathered the Levites who did not worship the calf, and ordered them to kill all those who did do that. The Levites killed about 3,000 people, and an additional an unknown number died in the plague, and according to the Midrash, also because of drinking the water. | לאחר מכן משה שרף את העגל וטחן אותו, פיזר את אפרו על פני המים והשקה את בני ישראל במים אלו. בנוסף הוא אסף אליו את בני לוי שלא עבדו לעגל, והורה להם להרוג את כל אלו שכן עבדו. בני לוי הרגו כ־3,000 איש, כאשר בנוסף מתו מספר לא ידוע במגפה, ועל פי המדרש, גם בגלל שתיית המים. | |
| A big question is, what was Moses’ punishment for breaking the tablets, the same tablets on which Gd himself engraved the Ten Commandments for the People? How dare he? For much lesser things, he was seriously punished, like not being allowed to enter the Promised Land because he struck the rock instead of speaking to it, so for the sake of simplicity, although the story itself is more complicated. In any case, we would expect a particularly serious punishment here! But the Almighty only says to him, “’Carve two tablets of stone like the first, and I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you shattered’” (34:1) | שאלה גדולה היא, מה היה עונשו של משה על שבירת הלוחות, אותם הלוחות שאלוהים בעצמו חרת עליהן את עשרת הדברות עבור העם? איך העיז? בגלל דברים כביכול פחותים יותר, נענש באופן חמור, כמו לא להכנס לארץ המובטחת מפני שהיכה את הסלע במקום לדבר אליו, כך למען פשטות הדברים, למרות שהסיפור עצמו מסובך יותר. ובכל אופן, היינו מצפים כאן לעונש רציני במיוחד! אבל הקב”ה רק אומר לו, “פְּסׇל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ” (לד:א). | |
| When the midrash describes what happened there, it says that Gd said to Moses, “Sh’koyech for breaking the Tablet!”, “Kudos to you, Moshe! This is how it should have been done! That is, Moshe receives praise for this! ?? Some say that Moses wanted to give a profound educational lesson to the People of Israel, and let them know that there is no holiness in an object, even in The Tablets, without holiness in the people of Israel. Moreover: what if we didn’t have second Tablets? Maybe we would have learned from this that we must do everything perfectly on the first time, or we have no chance. But here, as well as other cases, God has taught us that there is a possibility to correct, that there is a possibility of “Second Tablets”. | כאשר המדרש מתאר את מה שקרה שם, הוא אומר שהקב”ה אמר למשה, “יישר כוחך ששיברת”, כל הכבוד לך, משה! כך היה צריך להעשות! כלומר, משה מקבל שבחים על כך! ?? יש אומרים שמשה בקש לתת שיעור חינוכי עמוק לעם ישראל, ולהגיד להם שאין קדושה בחפץ, אפילו בלוחות, בלי קדושה בעם ישראל. זאת ועוד: מה אם לא היו לנו לוחות שניים? אולי היינו לומדים מזה שחייבים לעשות כל דבר בפעם הראשונה בצורה מושלמת, או שאין לנו תקנה. אבל גם כאן, וגם מקרים אחרים, הקב”ה לימד אותנו, שיש אפשרות לתקן, שיש אפשרות ל”לוחות שניים”. | |
| For the purpose of our “trip” in this Torah portion, let’s check, where is there gold in the Land of Israel? Well, although Israel is considered one of the leaders in the world in processing and exporting diamonds, there are no diamond or gold mines in the country. The country where the most gold was mined, for over 100 years, was South Africa, from where over 50% of the world’s gold output production. It was only in 2007 that China passed it. Other countries where there is extensive gold mining are Peru, Russia, Australia and the USA, where the 19th century “Gold Rush” is known. Another, perhaps unexpected, location that is possibly richest in gold is the sea! At least at this point, the mining process is very expensive and financially not feasible, but… who knows. | לצורך ה”טיול” שלנו בפרשה זו, נבדוק, איפה יש זהב בארץ? ובכן, למרות שישראל נחשבת בין המובילות בעולם בעיבוד ויצוא יהלומים, אין בארץ מכרות יהלומים או זהב. המדינה בה כרו הכי הרבה זהב, למעלה מ-100 שנה, היתה דרום אפריקה, ממנה הגיעה למעלה מ-50% התפוקת הזהב בעולם. רק ב-2007 עקפה אותה סין. מדינות נוספות בהן יש כריית זהב נרחבת הן פרו, רוסיה, אוסטרליה וארה”ב, שם ידועה “הבהלה לזהב” מאמצע המאה ה-19. מקום נוסף, אולי בלתי צפוי, העשיר ביותר הזהב, הוא הים! בשלב זה לפחות, תהליך הזיקוק יקר מאד ולא כדאי כלכלית, אבל… מי יודע. | |
| Still, there are several places in our region that mention the name Zahav, gold. Among them, the town of Dahab in the eastern side of the Sinai Peninsula, on the shores of the Gulf of Eilat, whose Arabic name means – gold. Indeed, during the Israel governance (1967-1982) there was an Israeli settlement here called “Di-Zahav”. The settlement, founded in 1971 and named so because of “Di-Zahav” mentioned at the beginning of Deuteronomy, was evacuated in 1982 following the peace agreement between Israel and Egypt. The buildings were not destroyed and the place was occupied by Sinai residents. The Dahab area is known for its rich coral reef, diving, and tourism. Near the boardwalk is the ancient site of the Dahab Citadel, a Nabatean citadel that guarded the Dahab anchorage which apparently had a role in the Nabatean maritime trading system (tribes that lived in the area about 2000 years ago). | ובכל זאת, יש באזורנו מספר מקומות המזכירים את השם זהב, ביניהן, העיירה דהאב במזרח חצי האי סיני ולחופיו של מפרץ אילת, שמשמעות שמה הערבי הוא – זהב. ואכן, בזמן השלטון הישראלי במקום (1967-1982) היה כאן יישוב ישראלי בשם “די-זהב”. הישוב שהוקם ב-1971 ונקרא כך בגלל “די-זהב” המוזכר בתחילת ספר דברים, פונה ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. המבנים לא נהרסו ואת המקום תפסו תושבי סיני. איזור דהב ידוע בשונית האלמוגים העשירה, צלילה, ותיירות. ליד הטיילת נמצא אתר העתיקות של מצודת דהב, מצודה נבטית ששמרה על מעגן דהב שככל הנראה היה לו תפקיד במערך המסחר הימי הנבטי (שבטים שחיו באיזור לפני כ-2000 שנה). | |
| Another place is the settlement Ali-Zahav in the south-west Shomron. The mixed village – religious and secular, which houses 3500 people and was established in 1983, was not named after secret gold deposits in the area, but after Aliza Begin, the wife of Menachem Begin, hence -Ali-zah-b… And of course, we can’t close this post without mentioning “Jerusalem of Gold”, the song written and composed by Naomi Shemer, originally performed by Shuli Natan, and written in honor of the 1967 songs festival, just before the Six Day War. The title of the poem, is based on a gold jewel with the city of Jerusalem engraved on it that Rabbi Akiva promised his wife Rachel for encouraging him to study Torah. The song combines words from the book of Lamentations and poetry from Spanish poets, such as Rabbi Yehuda Halevi, which give it a sense of sadness. Some would say that, indeed, at certain times, the city looks wrapped in golden light. | ישוב נוסף, הוא עלי זהב, בדרום-מערב השומרון. הישוב המעורב, חילוני-דתי ובו ב-3500 נפשות, שהוקם ב-1983, לא נקרא ע”ש מצבורי זהב סודיים באיזור אלא נקרא ע”ש עליזה בגין, רעייתו של מנחם בגין, ומכאן -עלי-זה-ב… וכמובן, לא נוכל לסיים בלי להזכיר את “ירושלים של זהב”, השיר שחובר והולחן ע”י נעמי שמר, בוצע במקור בידי שולי נתן, ונכתב לכבוד פסטיבל הזמר בשנת תשכ”ז – 1967 ממש לפני מלחמת ששת הימים. שם השיר שמבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים שרבי עקיבא הבטיח לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה, משלב מילים ממגילת איכה ושירת משוררי ספרד, כמו רבי יהודה הלוי, שמקנות לו תחושה של קינה, ויש מי שיגידו שאכן, בשעות מסוימות, העיר נראית כעטופה באור זהב. |
Torah & more... תורה ועוד 