פסח: בדילוגים גדולים ופרטי פרטים...
| “Observe the month of Aviv (spring) and offer a Passover sacrifice to your Gd, H’, for it was in the month of Aviv, at night, that your Gd H’ freed you from Egypt”… (Deuteronomy 16:1). Because of this verse, and based on the Talmud (Sanhedrin 11), Rashi understood that “observe the month of Aviv” means, that already before its arrival, we must guard that it will be in the spring… and if not, we should make it a leap year. That is’ Pesach always must fall in the season of spring. The Hebrew word “aviv”, spring, sounds almost the same as “be’ahava”, with love, and is identical in its gymatria. Just a coincidence? We might never know. It’s up to us to choose what we want to see. That too, is what Pesach is all about, and that too, is love. | “שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ ה’ אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה”… (דברים טז:א) מתוך כך, ובהתבסס על התלמוד (סנהדרין י”א), הבין רש”י ש”שמור את חודש האביב” פירושו – מִקֹּדֶם בּוֹאוֹ שְׁמֹר שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְאָבִיב… וְאִם לָאו עַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה. כלומר, פסח תמיד חייב ליפול בתקופת האביב. המילה העברית “אביב” נשמעת כמעט כמו “אהבה” והן זהה בגימטריה שלהן. רק צירוף מקרים? אולי, לעולם לא נדע. היכולת לבחור מה אנחנו רוצים לראות תלויה בנו. גם זה בפסח, וגם זו אהבה. |
| Among the Five Megillot (scrolls) in the TaNaCh, Shir Hashirim – Song of Songs – is the one we read on this holiday. It was Rabbi Akiva who famously insisted: “the whole world is only worthy as the day the Song of Songs was given to the People of Israel; for while all the writings are holy, the Song of Songs is the holy of hollies” (Mishna Yadayim, 3:5). | בין חמש המגילות בתנ”ך, שיר השירים, היא זו שאנו קוראים בחג זה. רבי עקיבא היה זה שהתעקש באמירתו המפורסמת: “…שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים” (משנה ידיים, ג, ה). |
| Shir Hashirim is passionate, poetic, and full of colorful imagery (a belly like a “heap of wheat”?), but perhaps what is most striking are the intense details. There is no “he’s a good guy”; “she’s a nice person”. No generalizations, but a great attention to every little minutia. The beloved know each others’ every move, every wrinkle, the way he smiles, the way she listens. They can see each other clearly, even from miles apart. They hear each other without words. They share themselves wholeheartedly and are completely attuned. | שיר השירים היא מגילה יצרית, פואטית ועשירה בדימויים מרשימים (“בטנך ערמת חיטים”?), אבל אולי מה שהכי בולט הם הפרטים הדרמטיים. אין כאן משפטים קלילים כמו “הוא בחור טוב”; “היא אשה חביבה”. אין הכללות, ולעומת זאת, יש תשומת לב רבה לכל פרט קטן. האהובים מכירים כל תנועה זה של זה. כל קמט. איך שהוא מחייך. איך היא מקשיבה. הם יכולים לראות זה את זה בבירור, אפילו ממרחק קילומטרים זה מזה. הם שומעים אחד את השני בלי מילים. הם חולקים את עצמם מכל הלב ומתואמים לחלוטין. |
| Love makes it so everything matters. Small things are suddenly a big deal that can make or break a whole day. One kind gesture; one silly word. Everything is magnified; everything is critical; everything has significance. This is what we do just before Pesach too. We’re looking for every little spec of chametz, every crumb. It all must be burned, for between lovers there is no room for even the littlest secret; nothing separates them. We’re so meticulous! It must be done just right! And then comes Pesach eve, and what do we celebrate? That G-d “passed-over” our homes, that we were taken to freedom and liberation, that we were given another chance. | אהבה עושה את הדברים כך שהכל חשוב. דברים קטנים נהיים פתאום עניין גדול, שיכול להרים או להפיל יום שלם. מחווה נעימה אחת; מילה מטופשת אחת. הכל מוגדל, הכל קריטי, לכל דבר יש משמעות. זה גם מה שאנחנו עושים רגע לפני פסח. אנחנו מחפשים כל גרגר קטן של חמץ, כל פירור. הכל חייב להישרף, כי בין האוהבים אין מקום אפילו לסוד הקטן ביותר. שום דבר לא מפריד ביניהם. אנחנו כל כך קפדניים! זה חייב להיעשות בדיוק כמו שצריך! ואז מגיע ערב פסח ואיתו ליל הסדר, ומה חוגגים? שה’ “פסח” על בתינו, שלקחו אותנו לחופש ולשחרור, שניתנה לנו הזדמנות נוספת. |
| Through what great merit did we deserve this? Have we done anything great? So we were slaves, big deal! What are we whining about? Other people were slaves, and— remained slaves, at best assimilated into their masters’ nation and disappeared. The fact that we know the “rest of the story” doesn’t mean we can take it for granted. Why are we here? Is there truly anything magnificent we can point to that we have done? Our sages tell us that there are 50 gates of “tum’a” טומאה, “spiritual impurity” and distance, and that we made it to gate 49. But nevertheless, G-d “passed-over” us. He knew we had sunk deep; He knew we were no longer in our best, but He had another plan for us and He saw our “potential” and our ”light” and the “big picture”. The little things were “forgiven”. And that too, is love. | באיזו זכות גדולה הגיע לנו זה? האם עשינו משהו חשוב ושווה? אז היינו עבדים, אז מה. מה הענין הגדול? על מה אנחנו מתבכיינים? אנשים אחרים היו עבדים, ונשארו עבדים, ובמקרה הטוב נטמעו באומה של אדוניהם ונעלמו. אבל אנחנו מכירים את “שאר הסיפור”, ואנחנו כאן, משהו שאי אפשר לקחת כמובן מאליו. למה אנחנו כאן? האם יש באמת משהו נהדר שאנחנו יכולים להצביע עליו שעשינו? חכמינו מספרים לנו שיש 50 שערים של “טומאה רוחנית” ומרחק, ושאז, אנחנו הגענו לשער ה-49. אבל בכל זאת, ה’ “פסח” עלינו. הוא ידע ששקענו עמוק. הוא ידע שאנחנו כבר לא במיטבנו. אבל הייתה לו תוכנית אחרת עבורנו והוא ראה את ה”פוטנציאל” שלנו ואת ה”אור” שלנו ואת “התמונה הגדולה”. נסלחו לנו הדברים הקטנים. וגם זו, אהבה. |
| Rashi says that the word “u-fasachti” ופסחתי “and I will pass-over”, means “vechamalti” – וחמלתי “and I have shown compassion”. Yet the same root – p.s.ch – פ.ס.ח. can also mean lame: someone who is limping is a “pise’ach” פיסח, and therefore, describing situations that incomplete. So which way is it? | רש”י אומר שהמילה “ו-פסחתי” פירושה “וחמלתי”, ורחמתי. אולם אותו שורש – פ.ס.ח. יכול להתכוון גם לצולע: הרי מי שצולע הוא “פיסח”, ולכן, מתאר מצבים שאינם שלמים. אז, זה או זה? |
| The prep has to be scrupulous. Such is winter: we count rain days, precipitation, temperatures, clothing, supplies. But when spring comes, that’s all gone. The windows are open; heater is off, and we are joyful to see just the smallest blossom. There is no way to “measure” that. We are thankful, not because the tiny flower is physically greater than however many months of darkness and cold we had, but because it’s here; because it exists; because it teaches us hope. We “forgive” all the hardship. Our joy and appreciation “skip over” all the previous days. | ההכנה צריכה להיות קפדנית. כזה הוא החורף: אנחנו סופרים ימי גשם, משקעים, טמפרטורות, ביגוד, אספקה. אבל כשהאביב מגיע, הכל נעלם. החלונות פתוחים, החימום נסגר, ואנחנו שמחים לראות ולו את הפריחה הקטנה ביותר. אין דרך “למדוד” את זה. אנחנו אומרים תודה לא בגלל שהפרח הקטנטן גדול יותר פיזית מכל החודשים של החושך והקור שהיו לנו לפניו, אלא מפני שהוא כאן; כי הוא קיים; כי הוא מלמד אותנו תקווה. אנחנו “סולחים” על כל הקושי שהיה. השמחה וההערכה שלנו “מדלגות” על כל הימים הקודמים. |
| The Song of Songs, among its incredible details, introduces a loving form of “passing over”, that of the lover’s voice rushing to his beloved, leaping and skipping over any obstacles: Behold! my beloved! behold, he comes, leaping upon the mountains, hopping upon the hills.. (2:8) | שיר השירים, בין פרטיו המדהימים, מציג צורה אוהבת של ה”פסיחה”, זהו קולו של האוהב, ממהר אל אהובתו, מזנק ומדלג מעל כל מכשול: “קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות” (שיר השירים ב:ח) |
| It seems like love is both about paying close attention to details, and about skipping over; about daily tedious hard work, and about dancing for joy and not seeing the little spills. The art and challenge is when to apply which. Perhaps figuring that out, is the heart of the journey and Exodus from slavery to freedom. | אם כך, נראה שאהבה עוסקת גם בתשומת לב רבה לפרטים, וגם בדילוג. היא כוללת עבודה קשה, יומיומית, יחד עם ריקוד משמחה בלי לראות את השלוליות הקטנות של הגשם או החלב שנשפך. האומנות והאתגר זה לדעת מתי זה מה. אולי להבין את זה, הוא לב המסע והיציאה מעבדות לחירות. |
Chag (Hug) Same’ach! חג שמח!
My mom’s childhood Haggadah… it was hard to guess when she got it in 1933, where it will end up …
מתוך הגדת הילדות של אמא שלי… קרוב לוודאי, כשהיא קבלה אותה ב-1933, היה קשה מאד לנחש איפה תטייל ההגדה הזו…
Torah & more... תורה ועוד 