תורה וטיולים: אחרי מות – קדושים: בין זכרון ועצמאות
| “Yom Hazikaron, Israel Memorial Day, is becoming more and more difficult every year,” my mother would sigh, and slowly I am beginning to understand what, perhaps, she meant; it’s the fact that “time doesn’t heal”, that we mostly just learn to “live with it like this”, as Yehuda Poliker says in his song; that my missing friends, some of them – the beautiful and precious sons of her friends, did not only remain “forever young”, but worse yet, every year, they only get younger and younger, and the pain of their loss, grows and grows. | “יום הזכרון נעשה קשה יותר ויותר משנה לשנה”, כך היתה נאנחת אמי, ולאט לאט אני מתחילה להבין למה, אולי, התכוונה: זה זה שהזמן לא מרפא. שאנחנו רק לומדים “לחיות עם זה ככה”, כמו שאומר יהודה פוליקר בשירו. שחברי החסרים, חלקם – הבנים היפים והיקרים של חברותיה, לא רק שנשארו “צעירים לנצח”, אלא אפילו, משנה לשנה, הם רק נהיים צעירים יותר ויותר, והכאב על אובדם, גדל וגדל. |
| The cycle of the weekly Torah portion was determined more than two thousand years before Israel Memorial Day and Independence Day were set in our calendar, but coincidently – or not – the weekly Torah portion which is often read this week, as well as it is this year, is a double parsha, which is called “Acharei Mot – Kedoshim – after the death of… the holy-ones” . The reading ties the death of Aaron’s sons “in their closeness before Gd”, an incident we read about in the Torah portion of “Sh’mini”, and the idea of holiness – of man, time and the Land. The reding’s title along with next week’s, will become a phrase that is used to be said in times of trouble and pain – “After the death of …. The holy ones, say”… s if, what is there to say. | מעגל פרשות השבוע נקבע יותר מאלפיים שנה לפני שנקבעו יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות בלוח השנה לנו, אך במקרה – או שלא – פרשת השבוע שלעיתים קרובות נקראת בשבוע זה, כמו גם השנה, היא פרשה כפולה, ונקראת “אחרי-מות-קדושים”. הקריאה מחברת בין מותם של בני אהרון “בקרבתם לפני ה'”, אירוע שקראנו עליו בפרשת “שמיני”, לרעיון הקדושה – של האדם, הזמן והארץ. פרשות “אחרי מות קדושים” יחד עם הפרשה של השבוע הבא, נהיו משפט שנהוג לומר בעת צרה וכאב – “אחרי-מות-קדושים -אמור”…. כאילו, מה יש כבר להגיד. |
| From the portion of “Acharei Mot” (and the Gemara in tractate “Yoma”) we get a detailed description of the High Priest’s work on Yom Kippur, an exciting and impressive description that also raises many questions. One fascinating description is the entry of the High Priest into the Holy of Holies, something that only happens once a year. We would think that the High Priest would find the most valuable thing there, but more than anything, the Holy of Holies summoned the High Priest – himself in front of his Gd, for the whole People. | מתוך פרשת “אחרי מות” (והגמרא במסכת “יומא”) אנו מקבלים תיאור מפורט של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, תיאור מרגש ומרשים שגם מעלה הרבה שאלות. תיאור מרתק אחד הוא כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים, דבר שקורה רק פעם בשנה. היינו חושבים הכהן הגדול ימצא שם את הדבר הכי יקר ערך, אך יותר מהכל, זימן קודש הקודשים לכהן הגדול – את עצמו מול אלוהיו עבור כל העם. |
| In the Tabernacle that Moses built, inside the Holy of Holies was the Ark of the Covenant with the Tablets of the Covenant and on it the Kaporet (curtain) with the cherubim above it. On the side of the ark were the jar of manna, the staff of Aaron the priest, and the anointing oil. In the 1st Temple built by King Shlomon, there were two large cherubs made of oil wood (probably olive and perhaps persimmon wood) next to the ark, covered in gold. Our sages describe, that towards the end of the 1st Temple period, Josiah stored away the ark so that the Babylonians would not loot the Tablets of the Covenant in it, since they cannot be restored, and during the 2nd Temple period, only the foundation rock of the mountain remained, which is the point from which the world was created according to the Jewish tradition. | במשכן שבנה משה, היה בתוך קודש הקודשים ארון הברית ובו לוחות הברית ועליו הכפורת עם הכרובים מעליה. בצד הארון היו צנצנת המן, מטה אהרון הכהן ושמן המשחה. בבית המקדש הראשון שבנה ששלמה המלך, היו לצד הארון, שני כרובים גדולים עשויים עץ שמן (כנראה עץ זית ואולי עץ האפרסמון), בציפוי זהב. חז”ל מתארים שלקראת סוף תקופת בית ראשון גנז יאשיהו את הארון כדי שלא יבזזו הבבלים את לוחות הברית שבו, שכן אינם ניתנים לשחזור, ובתקופת בית שני, נשאר רק סלע היסוד של ההר (אבן השתייה מלשון תשתית), שזו הנקודה ממנה נברא העולם ע”פ המסורת היהודית. |
| That is, according to tradition, it seems that the priest enters an empty room, and precisely there, he is at a place where he connects to the Source of his life. The Source of life, which is like a pure spring, the part of man who is in the image of God, is often hidden by tum’a, “impurity”, distance and impure desires. The Yogis compare the innermost of the human-being to Light, around which a lampshade slowly, throughout life, gathers dust and dirt. The Yom Kippur ceremony is an example how to clean this lamp, how to reach one’s pure inner desire. | כלומר, לפי המסורת, כנראה שהכהן נכנס לחדר ריק, ודוקא שם, הוא מצא מקום בו הוא התחבר אל שורש חייו. שורש החיים, שהוא כמעיין טהור, חלק האדם שהוא בצלם אלוהים, מוסתר לא פעם ע”י “טומאה”, ריחוק ורצונות לא טהורים. היוגים משווים את פנימיות האדם לאור שסביבו אהיל שלאט לאט במשך החיים, צובר אבק ולכלוך. טקס יום כיפור הוא דוגמא אחת איך לנקות את האהיל הזה, איך להגיע אל הרצון הפנימי הטהור. |
| The High Priest does this with the help of a bull, a hairy goat and incense. The bull symbolizes the forces of action active in the human-being, the hairy goat – the turbulent forces in the soul, and the incense – the spiritual within. Equipped with these, the human-being can reach the root of his life. The High Priest approached the Holy of Holies three times – once for the bull’s blood, once for the incense burner and once for the hairy-goat’s blood, and still, he approached one more time, a fourth time, to the inner holiness, to take out the spoon and the anointing stick. This last time, symbolizes our ability to consecrate even what seems lowly, used and functional. There is also the possibility of holiness and the Jews have specialized in this field over and over again, turning mundane into holy, and bitter into sweet. | הכהן הגדול עושה זאת בעזרת פר, שעיר וקטורת. הפר מסמל מסמל את כוחות העשיה הפעילים באדם, השעיר – את הכוחות הסוערים שבנפש, והקטורת – את הרוחני שבו. מצויד באלו, האדם יכול להגיע לשורש חייו. הכהן הגדול ניגש לקודש הקדשים שלוש פעמים – פעם לשם הזאת דם הפר, פעם לשם הקטרת הקטורת ופעם לשם הזאת דם השעיר, ועדיין, הוא ניגש עוד פעם, רביעית, אל לפני ולפנים, כדי להוציא את הכף והמחתה. הפעם האחרונה הזו, מסמלת את יכולתנו לקדש גם את מה נראה ירוד, משומש והפונקציונאלי. גם שם יש אפשרות לקדושה והיהודים התמחו בתחום הזה שוב ושוב, הפיכת חול לקודש, ומר למתוק. |
| But the possibility of holiness is not infinite for us. There are places from which it is excluded, and the Book of Leviticus bothers to tell us about these as well. In chapters 18 and 20 there is a long list of forbidden relationships, most of which we could have guessed but apparently in ancient times and in certain societies, they were not unacceptable. So what does the Torah care about who does what with whom? Perhaps because the Torah wants us to be moral, “good”, nice?… The Torah explains its reason: “And the land will not expel (vomit) you out” …. | אך אפשרות הקדושה אינה אינסופית עבורנו. יש מקומות מהם היא ממודרת, וספר ויקרא טורח לספר לנו גם על אלה. בפרק י”ח וגם בפרק כ’ מופיעה רשימה ארוכה של ה”עריות”, מערכות יחסים אסורות שאת רובן יכולנו לנחש אך כנראה בימי קדם ובחברות מסוימות, הן לא היו בלתי מקובלות. אז מה אכפת לתורה מי עושה מה עם מי? אולי כי התורה רוצה שנהיה מוסריים, “טובים”, נחמדים?… התורה מסבירה את סיבתה: “ולא תקיא הארץ אתכם”…. |
| The 2nd Torah portion in this Shabbat, the Torah portion of Kedoshim also connects us to the Land with various laws, such as, “And when you come to the Land, you should plant every edible tree…” (19:23) and again: “And I will give it to you as an inheritance, a Land flowing with milk and honey”… (20:24). It’s almost chilling that the Torah reading for the week of Memorial / Independence Days begins with “After the death of” and continues with the special connection to the Land, but perhaps this is an excellent week to remember the centrality of this connection. | גם הפרשה השניה בשבת זו, פרשת קדושים, מחברת אותנו לארץ בחוקים שונים, כמו למשל, “וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל” (יט:כג) ואחכ: “ואני אתן לכם לרשת אותה, ארץ זבת חלב ודבש”…. (כ:כד). כמעט מצמרר שקריאת התורה לשבוע של ימי הזכרון / עצמאות מתחילה ב”אחרי מות” וממשיכה בקשר המיוחד לארץ, אך אולי זה דוקא שבוע מצוין להזכר במרכזיות הקשר הזה. |
| Rashi in his famous commentary on Genesis 1:1 says that the entire Torah begins in the place and in the way it begins, in order to explain to us – and the world – that G-d gave us the Land. In our journey out of Egypt, we learn that its entire purpose is “to bring up (the People)… to a good and wide Land, to a Land flowing with milk and honey”…. Not a single word about stopping at Mount Sinai and the Giving of the Torah! Only one goal – to reach. The. Land. | רש”י בפירושו המפורסם לבראשית א:א אומר שכל התורה מתחילה במקום ובדרך בה היא מתחילה, כדי להסביר לנו ולעולם את זה שהקב”ה נתן לנו את הארץ. במסע לצאתנו ממצרים, אנחנו לומדים שכל מטרת המסע היא “להעלותו (את העם)… אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש”…. אף לא מילה אחת על העצירה בהר סיני ומתן תורה! רק מטרה אחת – להגיע אל הארץ. |
| Besides being a Land “flowing with milk and honey”, a Land that can turn unkosher things into blessings and gifts), the land has been described more than once with human qualities: it “eats”, and in our case, it also vomits. Rabbi Zvi Hirsch Kalisher said that “he who does not deserve to live in the Land of Israel, the Land makes it so he tires of her so he won’t want to dwell on it anymore, and he thinks… that it’s him who hates her, and he doesn’t know that it’s the Land who speaks for him”. In the Gemara it says, more than once, that “the air of the Land is wisening” (making one wise), and commentators (Rabbi Yisrael of Rozin, Yoel Moshe Salomon, and more) taught how the Land is faithful to her lover, and how, she (and always “she”, rather than “it”) adorns herself, like a beautiful woman, seen by those who know how to appreciate her virtues, a quality we should train ourselves in today too…. | מלבד היותה ארץ “זבת חלב ודבש”, ארץ שיכולה להפוך דברים לא כשרים לברכות ומתנות, הארץ תוארה לא אחת בתכונות אנושיות: היא “אוכלת”, ובפרשה לנו, היא גם מקיאה. הרב צבי הירש קלישר אמר ש”מי שאינו ראוי לשבת בארץ ישראל, הארץ ממאיסה את עצמה עליו שלא ירצה לשבת בה, והוא… חושב… שהוא זה ששונא את הארץ, ואינו יודע שהארץ היא זו…. שמדברת מתוך גרונו”. בגמרא נאמר, לא פעם, ש”אוירא דארץ ישראל מחכים”, ומפרשים (רבי ישראל מרוז’ין, יואל משה סלומון ועוד) סיפרו איך הארץ נאמנת לאהובה, ואיך היא מתקשטת, כמו אשה יפה, מתגלה לפני מי שיודע להעריך את מעלותיה, תכונה שעלינו להתאמן בה גם כיום… |
| There are many places to visit this week, but I thought that in honor of the commemorations and festivities, we should go to Jerusalem and in particular, visit Mount Herzl, out of respect for Binyamin Ze’ev Herzl (1860 – 1904), the visionary of the State who dreamed of this place about 50 years before the declaration of its independence. On the mountain named after him, he was buried as well as many of the Nation great leaders, soldiers and defenders. Here too, is the National Hall of Fame where all those who fall in defense of the country are commemorated. | יש מקומות רבים לבקר השבוע, אבל חשבתי שלכבוד העצרות והחגיגות, נרצה לעלות לירושלים ובמיוחד לבקר בהר הרצל, מתוך כבוד לבינימין זאב הרצל (1860 – 1904), חוזה המדינה שחלם את המקום הזה כ-50 שנה לפני ההכרזה על עצמאותו, ושבהר הנקרא על שמו, נקבר הוא ונקברו רבים מגדולי האומה, מחייליה ומגיניה. כאן גם נמצא היכל הזכרון הלאומי בו מונצחים כל הנופלים בהגנה על הארץ. |
| The beginning of Mt. Hertzel is “by chance”: in 1934, the Zionist leader Menachem Osishkin organized the reburial of Leon Pinsker in the Niknor cave on Mount Scopus in an attempt to build a pantheon for the great leaders of the Jewish nation. Osishkin was buried there himself in 1941. When Mount Scopus became an enclave, cut off from Jerusalem, the implementation of this plan was not feasible. During the summer of 1949, the remains of Theodore (Benyamin Ze’ev) Herzl were reburied on a hill in western Jerusalem that faced the Mount of Olives in the distance and the place was renamed in his honor, Mount Herzl. In November 1949, soldiers who fell during the War of Independence 1947-1949 were buried in the Jerusalem area on the northern slope of the hill and since then, unfortunately, the place has continued to develop. | ראשיתו של הר הרצל “במקרה”: בשנת 1934 ארגן המנהיג הציוני מנחם אוסישקין את קבורתו מחדש של ליאון פינסקר במערת ניקנור בהר הצופים בניסיון לבנות פנתיאון למנהיגים הגדולים של האומה היהודית. אוסישקין נקבר שם בעצמו בשנת 1941. כאשר הר הצופים הפך למובלעת, מנותקת מירושלים, יישום תוכנית זו לא היה בר-ביצוע. במהלך קיץ 1949, שרידיו של תיאודור (בנימין זאב) הרצל נטמנו מחדש על גבעה במערב ירושלים שפנתה מרחוק להר הזיתים ושם המקום שונה לכבודו, הר הרצל. בנובמבר 1949 נקברו חיילים שנפלו במהלך מלחמת העצמאות 1947–1949 באזור ירושלים במדרון הצפוני של הגבעה ומאז המקום, לצערנו, הלך והתפתח. |
| Besides Herzl himself, Mount Herzl is the burial place of five Israeli prime ministers: Levi Eshkol, Golda Meir, Yitzhak Shamir, Yitzhak Rabin (buried next to his wife Leah) and Shimon Peres. Israeli presidents are also buried on Mount Herzl, as are other prominent Jewish and Zionist leaders. In March 2014, the Mount Herzl cemetery was chosen as one of the 20 most beautiful cemeteries in the world by the magazine Business Insider. Mount Herzl is the place for many commemorative events and national celebrations, and this week ceremonies for Remembrance and Independence Day will be held on the mountain, which rises to a height of 834 meters. I’m praying that we’ll have a meaningful and uniting week. It’s true, we have challenges, but then again, we always did and hard to think one day we wont… And that cant be not easy but that’s not a reason to fall apart. We have important things to do. May we find the way to honor the fallen, while also remembering what lies past “after death” to “holiness” and beyond. | מלבד הרצל בעצמו, הר הרצל הוא מקום קבורתם של חמישה מראשי ממשלות ישראל: לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק שמיר, יצחק רבין (הקבור לצד רעייתו לאה) ושמעון פרס. גם נשיאי ישראל קבורים בהר הרצל, וכך גם מנהיגים יהודים וציונים בולטים אחרים. במרץ 2014 נבחר בית הקברות של הר הרצל לאחד מ-20 בתי הקברות היפים ביותר בעולם ע”י המגזין Business Insider/ . הר הרצל הוא המקום לאירועי הנצחה וחגיגות לאומיות רבות, כשהשבוע יערכו בהר, המתנשא לגובה 834 מטר, טקסים ליום הזכרון והעצמאות. אני מתפללת שיעבור עלינו שבוע משמעותי ומאחד. נכון שיש לנו אתגרים, אבל תמיד היו וקשה להאמין שלא תמיד יהיו. וזה יכול להיות לא קל, אבל זו לא סיבה להתפרק. יש לנו דברים חשובים לעשות. מי יתן ונמצא את הדרך לכבד את ההולכים, וגם לזכור את מה שמעבר ל”אחרי מות”, עד “קדושים” ועד בכלל. |
עצמאות שמח ושבת שלום -Atzmaut Sameach & Shabbat Shalom
Torah & more... תורה ועוד 