פרשת בהר -בחוקותי – מה ענין שמיטה להר סיני ולצומת שבע?
| “What does Shmita have to do with Mt. Sinai”, Rashi asks his famous question about the opening verse of this week’s (double) Torah portion, Behar-Bakhukotai, in a phrase that has entered modern Hebrew slang. Nowadays it means, what’s the connection between two seemingly unrelated things, but is this Rashi’s question? Perhaps he’s wondering why agricultural laws, dealing with the Land of Israel, were given back at Mount Sinai, when they were completely irrelevant? Or maybe, what’s shmita, which is all about the (down to) earth got to do with the spiritual (on-high) Mount Sinai? Or perhaps, the intention here is to expand on the shmita commandment already stated in the Torah portion of Mishpatim (in the book of Exodus), a sort of example of the “Oral Torah”, hinting to us that just as the Oral Torah is our way of participating in the revelation of Gd’s Torah, shmita is an expression of the extended partnership between the Land of Israel, us and the commandments. . | מה ענין שמיטה אצל הר סיני, שואל רשי את שאלתו המפורסמת על הפסוק הפותח את פרשת השבוע (הכפולה) שלנו, בהר-בחוקותי, במשפט שכבר מזמן נכנס לסלנג העברי המודרני. בימינו הכוונה היא, מה הקשר בין שני דברים שנדמים לא קשורים לחלוטין, אך האם זו שאלתו של רשי? אולי הוא תוהה למה ניתנו חוקים חקלאיים השייכים לארץ עוד בהר סיני, כשאלו היו לגמרי לא רלוונטים? ושמא, מה ענין השמיטה שכולה באדמה, אצל הר סיני הרוחני? או אולי הכוונה היא שכאן יש הרחבה למצוות שמיטה שכבר נאמרה בפרשת משפטים שבספר שמות, מעין דוגמא ל”תורה שבע”פ”, הרומזת לנו, שכמו שהתורה שבע”פ היא דרכנו לקחת חלק בגילוי תורת ה’, השמיטה היא ביטוי לשותפות האדמה, דוקא בארץ ישראל, במצוות האדם. |
| The shemita, which we commemorated last year, and is one of the most criticized mitzvot we have (lazy people! A whole year without working! Parasites!.…), is interestingly a “Sabbath to Hashem” (Leviticus 25:2), not rest for us or even for the earth, otherwise it should be kept all over the world and not just in the Land of Israel. Indeed, the idea of ceasing from work according to a certain order is an idea that is contrary to the natural development of the world, but precisely because of this, it creates a reminder that we have a “Boss”, and we have a special connection between Him and us through this Land. | השמיטה, אותה ציינו בשנה שעברה, והיא אחת המצוות עליהן קבלנו הכי הרבה בקורות (עצלנים! שנה שלמה לא לעבוד! וממה תחיו?….), היא “שבת לה'” (ויקרא כה,ב), לא מנוחה לנו ולא לאדמה, אחרת היינו צריכים לשמור אותה בכל העולם ולא רק בארץ. אכן, הרעיון לשבות ע”פ סדר מסוים הוא רעיון המנוגד להתפתחות הטבעית של העולם, אך דוקא משום כך, הוא מייצר תזכורת לכך שיש לנו “בוס”, ולקשר המיוחד בינו לבינינו ולארץ הזו. |
| This connection is also expressed in the number seven, which symbolizes the sanctity of time. In our calendar there are six days of the week, at the end of which comes Holy Shabbat. We have the counting of the Omer (7×7) between Passover and Shavuot, the Giving of the Torah. The seven years of Shmita (7X7) are followed by the Jubilee year, that is, while nature “takes a break” once every seven years, the economic society as a whole – once every 7 Shmitas. Then history – once every 7,000 years, the entire existence – every 50,000 years (seven world shemitas), and more…. In other words, the total scope of the entire history is enormous. In order for any of us to not feel lost, the Torah tells us about the cycles of time that we can, somehow, contain and manage. Yet, at the same time, we must also know that what we do within our small unit of time, fits into a much wider context. | קשר הזה מתבטא גם במספר שבע, המסמל את הקדושה שבזמן: בלוח שלנו ישנם ששת ימי השבוע כשבסופם באה שבת קודש. תקופת ספירת העומר (7X7) בין חג הפסח לחג מתן תורה. שבע שנות השמיטה (7X7) ואחריהן שנת היובל. כלומר, בשעה שהטבע שובת פעם בשבע שנים, החברה הכלכלית כמכלול, פעם ב-7 שמיטות. ההיסטוריה – פעם ב – 7000 שנים, ההוויה כולה – כל 50 אלף שנים (שבע שמיטות עולמיות), ועוד…. כלומר, ההיקף הכולל של ההיסטוריה כולה הוא אדיר, וכדי שהאדם לא ירגיש אבוד, התורה מספרת לו על מחזורי הזמן שהוא יכול, איכשהו, להכיל, כשיחד עם זאת, עליו לדעת שמה שהוא עושה בתוך יחידת הזמן הקטנה שלו, משתלב במהלך רחב הרבה יותר. |
| According to the mystics, led by the Mahar’al of Prague, the human world is made up of three dimensions: length, width and height, or as we know them – right and left, front and back, and up and down. Our tangible and visible world is therefore symbolized by the number 6, while the number 7 on the other hand symbolizes the content, meaning and “soul”. For example, a book has six sides, but the critical element is the 7th, its “inside”, its story, meaning and purpose. | לפי בעלי הסוד ובראשם המהר”ל מפראג, עולמו של האדם בנוי משלושה מימדים: מימד האורך הרוחב והגובה, או כפי שאנחנו מכירים אותם: ימין ושמאל, פנים ואחור, ומעלה ומטה. את עולמינו הנראה והגלוי מסמל אם כן המספר 6 כאשר המספר 7 לעומתו מסמל את התוכן של הדבר ואת משמעותו, את ”נשמת” הדבר. למשל, לספר יש ששה צדדים, אך המרכיב הקריטי, השביעי הוא תוכנו, משמעותו, מטרתו. |
| The Midrash says, “All the sevens are beloved” (Vayikra Rabbah 29:11). According to mysticism, there are seven heavens that symbolize 7 degrees of holiness in the upper realms. In addition, there are seven continents and seven seas. The nation of Israel is founded on three fathers and four mothers (7). Judgment Day is in the seventh month (Tishrei). We are descendants of “to souls” who went down to Egypt, who celebrate seventy (holy)days in any given year (52 Sabbaths and 18 holidays). The Torah, which has 70 faces was translated into 70 languages, and handed down from generation to generation by the seventy members of the Great Sanhedrin. In Jerusalem, the Temple was built with seventy pillars, and in it, during Sukkot, seventy bulls were sacrificed against the seventy nations. | במדרש נאמר, ”כל השביעין חביבין” (ויקרא רבה כט’ יא’), על פי תורת הסוד ישנם שבעה רקיעים המסמלים דרגות של קדושה בעלמות העליונים. בנוסף, יש בעולמינו שבע יבשות, ושבעה ימים. עם ישראל מיוסד על שלושה אבות וארבע אימהות (7). יום הדין הוא בחודש השביעי (תשרי). אנחנו צאצאים של שבעים נפש שירדו למצרים, החוגגים שבעים ימים בשנה (52 שבתות ו-18 ימי חג). התורה, שלה 70 פנים והיא תורגמה ל-70 לשונות, נמסרה מדור לדור בנאמנות על ידי שבעים חברי הסנהדרין הגדולה. בירושלים נבנה בית המקדש שלו שבעים עמודים, ובו הקריבו בחג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים האומות. |
| During our trip in the country, we’ll find many places that have a number in their name, noting that the number is always in the masculine: Kiryat Shmona (8), Nativ Ha’asara (10), Ma’ale Ha’Hamisha (5), Giv’at Ha’Shlosha (3) as well as Ha’arba’a (4) Street in Tel Aviv and Gan Ha’Shlosha – the Sach’ne national park, because they are named after (male) fighters. The only two names that include a so-called number in the female form, are the biblical names Kiryat Arba and Be’er Sheva, because in these two there is actually no number! Kiryat Arba is named after a man named Arba, the father of a giant (Joshua 15:15; 15:13; 21 11), and Sheva (of Be’er Sheva) – means an oath: therefore, Be’er Sheva = the well of the oath “Therefore he called that place Be’er Sheva, because there they both swore” (Genesis 21,31* from the book of Avshalom Kor). According to Rav Hirsch, the same root – sh.b.a’. expresses perfection and therefore, also acceptance of Gd (and from that, taking an oath). | בטיול שלנו בארץ, נמצא ישובים רבים שיש בשמם מספר, ונשים לב שהמספר הוא תמיד בזכר: קריית שמונה, נתיב העשרה, מעלה החמישה, גבעת השלושה (וגם רחוב הארבעה בתל אביב וגן השלושה – הסחנה) כי הם על שמם של לוחמים. שני השמות היחידים הכוללים מספר כביכול בנקבה, הם השמות התנ”כיים קריית ארבע ובאר שבע. “כביכול” משום שבשני אלה אין למעשה מספר. קריית ארבע על שם אדם ששמו ארבע, אבי הענק (יהושע יד, טו; טו, יג; כא, יא), ושבע (של באר שבע) – לשון שבועה: באר שבע – באר השבועה “על כן קרא למקום ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם” (בראשית כא, לא * מתוך ספרו של אבשלום קור, הגיע זמן לשון). לפי הרב הירש, אותו השורש – ש.ב.ע – מבטא גם שלמות ומתוך כך, גם קבלה של האל (ומתוך כך, שבועה). |
| The southern settlement of Be’er Sheva (in the Negev) began in the Chalcolithic period (4th millennium BCE) and continued in the Bronze Age when Be’er Sheva is mentioned in the Bible as the place where Abraham, Isaac and Jacob settled. The place is also mentioned in the book of Joshua as one of the cities of the tribe of Simeon, with archaeological findings dating back to the 8th century BCE. In the Bible it is mentioned many times as the most significant southern city of the Kingdom of Israel, hence the phrase “from Dan to Be’er Sheva”. Because of its strategic location, on the border of the rain-line (of 200 mm), even in the Roman period, there was a guard corps here, and in the Byzantine period – churches as the city is also mentioned on the Madaba map. | הישוב בבאר שבע הדרומית התחיל בתקופה הכלקוליתית, באלף הרביעי לפנה”ס והמשיך בתקופת הברונזה כשבמקרא מוזכרת באר שבע כמקום התיישבות של אברהם, יצחק ויעקב. המקום מוזכר בספר יהושע כאחת מערי שבט שמעון, ונמצאו כאן ממצאים ארכאולוגיים שתוארכו למאה ה-8 לפנה”ס. בתנ”כ היא מוזכרת פעמים רבות כעיר הדרומית המשמעותית של ממלכת ישראל, ומכאן הביטוי “מדן ועד באר שבע”. בגלל מיקומה האסטרטגי, על גבול קו הגשם (200 מ”מ), גם בתקופה הרומית, היה כאן חיל משמר, ובתקופה הביזנטית התפתחו סביב כנסיות כאשר העיר מוזכרת גם במפת מידבא. |
| After a decline of many centuries, the city regained its importance in the Ottoman era when it became a regional logistics center. Once again, important buildings were erected there, including the train station connecting to the Hijazy railway; an airport was also established near-by. In 1917, the city was conquered by the British forces led by General Allenby and in memory of the pivotal battle, the impressive Anzac Museum was opened in the city, documenting the heroic participation of Australian and New Zealand soldiers in the battle. In October 1948 the city was occupied, and in 1950 it was re-initiated. Since then, the Soroka Hospital (1960) and the Negev Ben Gurion University (1970) were built, followed by a boom of construction and development. A visit is recommended for lovers of history and archaeology, and in the coming months, for those who like hot and desert weather. | אחרי דעיכה של מאות רבות, חזרה העיר לחשיבותה בתקופה העות’מנית כשהפכה מרכז לוגיסטי איזורי. שוב הוקמו בה מבנים חשובים, כולל תחנת הרכבת שחברה למסילה החיג’אזית. בקרבתה גם הוקם שדה תעופה. ב-1917 נכבשה העיר ע”י הכוחות הבריטיים בראשותו של גנרל אלנבי ולזכר הקרב המכריע, נפתח בעיר מוזיאון אנז”ק המרשים, המתעד את השתתפותם ההירואית של חיילי אוסטרליה וניו-זילנד בקרב. באוקטובר 1948 נכבשה העיר, וב-1950 נחנכה מחדש. בנתיים נבנו בית החולים סורוקה (1960) ואוניברסיטת הנגב, אוניברסיטת בן גוריון (1970), ומאז היא בתנופת בניה ופיתוח. מומלץ לביקור לאוהבי הסטוריה וארכאולוגיה, ובחודשים הקרובים, למי שאוהב מזג אויר חמים ומדברי. |
| Another Sheva (7) in Israel is a junction knows as “Junction 7″ between the Lower and Upper Galilee, where Akko-Tz’fat & Akko-Ami’ad roads intersect. Legends had it, that the intersection was shaped like a 7 which gave it its name, but actually it’s named after the Galilean Be’er Sheva, which is located on a steep hill above the area. Some believe that this is one of the sites to which Elijah fled from Jezebel (Kings I, chap 19). During the Israeli and Hellenistic periods, a small village existed here, and during the Roman period, the settlement that became a large town, was one of the places fortified by Josephus in preparation for the rebellion in 66 CE. Despite its strategic location and its fortifications, the Romans managed to destroy the city and kill its inhabitants, leaving us the remains of buildings that may be what’s left of the fortress built by Josephus. Even after the destruction, it is estimated that the place was inhabited until the 3rd century CE. Excavations took place in 1873 and 1985 revealing a 2.8 m (about 10’) thick wall with towers. A survey of the Jewish cemetery was also conducted, and many shards were found. During the Ottoman era, there was probably an inn (khan) here too. Today the place is open for visiting and although there is no water or bathrooms, there is a beautiful view. Recommended for a visit along with hiking in the nearby Tzalmon and Amud creeks and more. | שבע נוסף בארץ הוא “צומת שבע” על גבול הגליל התחתון והעליון במפגש כביש עכו-צפת ועכו-עמיעד. בזמנו הסיפור היה שצורת הצומת כצורת המספר שבע, אך ככל הנראה הוא נקרא כך על שמה של באר שבע הגלילית השוכנת על גבעה תלולה באיזור. יש הסוברים שזהו אחד האתרים אליו ברח אליהו מפני איזבל (מלכים א, יט). בתקופה הישראלית וההלניסטית התקיים במקום כפר קטן, ובתקופה הרומית, נמנה היישוב שהפך לעיירה גדולה, לאחד היישובים אותם ביצר יוסף בן מתיתיהו בהכנות למרד בשנת 66 לספירה. למרות מיקומה האסטרטגי וביצוריה, הרומאים הצליחו להחריב את העיר ולהרוג את יושביה, משאירים לנו שרידי מבנים שיתכן והם שרידי המבצר שבנה יוסף בן מתיתיהו. ההערכה היא שהישוב עדיין היה מאוכלס עד המאה השלישית לספירה. המקום נחפר ב-1873 וב-1985. נמצאו בו חומה עבה של 2.8 מ’ ובה מגדלים. נערך גם סקר של בית הקברות היהודי ונמצאו חרסים רבים. שנים לאחר מכן, כנראה היה במקום חאן דרכים מהתקופה העות’מנית. היום המקום פתוח לביקור ולמרות שאין כאן מים או שירותים, יש כאן תצפית יפיפיה. מומלץ לביקור יחד עם טיולי שבילים בסביבה לנחל צלמון, עמוד ועוד. |
שבת שלום SHABBAT SHALOM!
עין שבע, שמה העברי של טבח’ה לא רחוק מכפר נחום, נקראה כך על שם שבעת המעיינות שנבעו בה בעבר, אך כיום נובעים במקום חמישה בלבד. השם היווני – עין שבע – הפך Heptapegon וממנו – טבח’ה. עין שבע ידוע בגלל סיפור “נס הלחם והדגים” בברית החדשה.
Ein Sheva is the Hebrew name of Tab’cha, in the northern Sea of Galilee, named so because of the 7 springs flowing here in the past, nowadays, only 5 left. The Greek name Heptapegon turned to Tab’cha. The place is known because of the “bread and fish miracle” mentioned in the New Testament.
Torah & more... תורה ועוד 
מסקרן אותי –
מה המקור של ” ההיסטוריה – פעם ב – 7000 שנים, ההוויה כולה – כל 50 אלף שנים”?
ואיך ספרת 18 ימי חג?